מחלת הנפילה – אפילפסיה

אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית מורכבת המשפיעה על מיליוני אנשים ברחבי העולם. מחלה זו, הידועה גם בשם "מחלת הנפילה", השם מקורו בהתעלפויות המאפיינות את המחלה. אפילפסיה מאופיינת בהתקפים חוזרים ובלתי צפויים הנגרמים מפעילות חשמלית חריגה במוח. אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית במערכת העצבים המרכזית. באפילפסיה ישנה הפרעה בפעילות החשמלית של תאי עצב, מה שלרוב גורם לפרכוסים.  

הפרכוסים יכולים להופיע כתוצאה מבעיה מוחית או כתוצאה מחשיפה לטריגר שמעורר את הפעילות העצבית במוח. האפילפסיה מתבטאת במגוון רחב של תסמינים, החל מהתקפים קלים וקצרים ועד להתקפים חמורים הכוללים איבוד הכרה, עוויתות ופרכוסים.

אבחון מחלת הנפילה – איך לאבחן התקף אפילפטי?

למרות שאפילפסיה היא מחלה כרונית, רוב האנשים המאובחנים בה מצליחים לנהל חיים מלאים ופעילים בעזרת טיפול מתאים. הסיבות להופעת מחלת האפילפסיה הן רבות ושונות. אבל הן מתחלקות ל-2 עיקריות
אפילפסיה מוחית, ואפילפסיה רגשית.

אפילפסיה מוחית  אפילפסיה שמקורה בפגיעה מוחית. מאופיינת בהפרעה נוירולוגית במערכת העצבים המרכזית. פרכוסים ועוויתות אשר מתלווים למחלה מופיעים לרוב לפרקי זמן קצרים של בין 10-30 שניות. 

המחלה יכול להתפרץ בגיל ילדות או בגיל מבוגר, ואף על פי שאין תשובות חד משמעיות בנושא, ייתכן וכי המחלה עוברת באופן גנטי. כמו כן מחלת אפילפסיה הנגרמת כתוצאה מבעיה מוחית, יכולה להיווצר עקב חבלת ראש, אירוע מוחי או דמנציה. 

אפילפסיה רגשית אפילפסיה שמקורה בטראומה וסטרס. לרוב מאופיינת בפרכוסים דיסוציאטיביים שהם תגובה למצוקה פסיכולוגית, אשר מתבטאת בתנועות או התנהגויות לא-רצוניות, הנקראות גם פרכוסים פסיכוגניים לא-אפילפטיים (PNES). במהלך התקף מסוג זה, האדם עשוי לחוות דיסוציאציה – ניתוק מהמציאות,  מצב בו הוא אינו מודע במלואו או שואב שליטה מלאה על עצמו, ויכול להפסיק להגיב לזמן קצר. 

המחלה יכולה להתפרץ בעקבות טראומה, סטרס מתמשך או חוסר בויטימינים אשר חשובים להתפתחות המוח. פרכוסים של אפילפסיה רגשית, בשונה ממחלת האפילפסיה המוכרת לרפואה, נמשכים בין מספר שניות לשעות אחדות, ולאחריהם עשויה להופיע תשישות פיזית ונפשית שנמשכת עד 24 שעות.

הדיוק בהערכת שכיחות ה-PNES אינו ברור לחלוטין, אך נמצא כי מדובר באבחנה בשיעור של 20-40% מהחולים שהתאשפזו בבית חולים בעקבות פרכוסים שאינם רגילים. כשמדובר בהתקפים חוזרים, ניתן להשתמש גם במונח הפרעת התקפים לא-אפילפטית (NEAD). שמות נוספים ל-PNES כוללים "פסאודו-פרכוסים", "פרכוסים היסטריים", או "פרכוסים מדומים", אך מונחים אלו עשויים ליצור סטיגמה מיותרת, שכן הם עלולים לרמז על כך שהסימפטומים אינם אמיתיים.

פרכוסים דיסוציאטיביים עשויים להיראות דומים לפרכוסים אפילפטיים, דבר שמקשה על האבחון הנכון. עם זאת, קיימים הבדלים חשובים בין שני המצבים:

1. תנועות עיניים: במהלך כ-95% מההתקפים הדיסוציאטיביים העיניים סגורות, בעוד שהן לרוב פקוחות במהלך התקפים אפילפטיים.
2. יכולת תגובה: במהלך פרכוס דיסוציאטיבי, האדם יכול לדבר, לצעוק או להגיב לרעש חזק, בעוד שיכולות אלו אינן שכיחות בהתקפים אפילפטיים.
3. משך ההתקף: פרכוסים דיסוציאטיביים נמשכים בדרך כלל זמן רב יותר מהתקפים אפילפטיים.
4. סימפטומים פיזיים: פרכוסים דיסוציאטיביים אינם גורמים לשינויים באותות החשמליים במוח או לאבנורמליות בלחץ הדם.

טיפול טבעי באפילפסיה

הטיפול הקונבנציונאלי באפילפסיה הנגרמת כתוצאה מפגיעה מוחית, מתבסס בעיקר על תרופות נוגדות פרכוסים ואין טיפול פורץ דרך משמעותי בתחום. ניתן להקל על אורח החיים של החולה באופן טבעי על ידי חיזוק ותמיכה במערכת העצבים ושיפור זרימת הדם למוח על ידי פעילות גופנית שוטפת. 

הטיפול באפילפסיה רגשית יכלול לרוב התמודדות עם הטראומה על ידי יעוץ פסיכולוגי, מדיטציה ויוגה. כדי לעזור למוח להסתגל טוב יותר למצבים שונים ולהתמודד עם מצבים של סטרס וחרדה, ניתן להיעזר בתוספי תזונה טבעיים שמכילים ויטמינים ומינרלים חשובים להתפתחות המוח והסתגלות הגוף במצבים של חרדה וסטרס. למשל: 

טאורין – טאורין (Taurine) היא חומצה אורגנית המהווה מרכיב של מלחי מרה ומתפקדת גם כמוליך עצבי במערכת העצבים המרכזית. הטאורין פועלת כמדכאת פעילות עצבית במוח, במיוחד בשלבי התפתחותו של המוח, לכן ההערכה היא כי בשלב כה קריטי חוסר בטאורין עלול לתרום להתפתחות מחלת האפילפסיה. ישנם מחקרים המעידים על הטאורין כמונעת עוויתות ופרכוסים. תפקידה הבולט הוא איזון היחסים בין חומצות האמינו השונות אשר במקרים של מחלת האפילפסיה נמצאים בחוסר איזון מוחלט

ויטמין B6 – ויטמין B6 מסייע ליצירת מתווכים עצביים שהם ההורמונים שעוברים במוחנו כמו סרוטונין דופמין ועוד. הוא תורם לייצור האנרגיה בגוף, לייצור חלבונים וגם לחילוף חומרים תקין של שומנים ופחמימות. הוא נמצא בעיקר בבננות וסוגים שונים של דגנים וקטניות. מחסור בוויטמין בי6 עלול להוביל למצבים של חרדה, דיכאון וחולשה כללית.

מה אסור לחולי אפילפסיה?

אנשים החיים עם אפילפסיה נדרשים לנקוט באמצעי זהירות מסוימים בחיי היומיום. בדרך כלל, מומלץ להימנע מפעילויות מסוכנות שדורשות שמירה על שיווי משקל כמו טיפוס הרים, מומלץ להימנע משחייה ללא השגחה, ובמקרים מסויימים גם נהיגה.
כמו כן, יש להיזהר מגורמים או טריגרים שעלולים לעורר התקפים, כמו חוסר שינה, צריכת אלכוהול מופרזת, או חשיפה לאורות מהבהבים.

לחולי אפילפסיה תוחלת חיים אשר זהה ברובה לזאת של האוכלוסייה הכללית. עם זאת, ישנם מקרים נדירים של אפילפסיה חמורה או בלתי נשלטת שעלולים להשפיע על תוחלת החיים. הגורם המשמעותי ביותר הוא הסיכון להתקפים פתאומיים שעלולים לגרום לפציעות או למצבים מסכני חיים כמו בליעת הלשון. לכן, חשוב מאוד להקפיד על הטיפול התרופתי ועל אורח חיים בריא.